תולדות הישוב

תולדות הישוב

רעיון הקמת נופית החל מגרעין של משפחות מאזור הקריות. אבי הרעיון היה צבי שפרינגר שחברו אליו שלומי כרמלי ז"ל ושלומי גפן. ליוזמה חברו משפחות נוספות ארבל, גל, כהן, נאור, ופרוינד.

המטרה הייתה להקים יישוב בעל חיי קהילה המשלב איכות חיים, שתושג ע"י אופי התושבים וע"י חברה דינמית ותוססת.

הרעיון החל מגיבוש של חברים אשר הגו ורקמו את הרעיון להקמת היישוב ממפגשים חברתיים.

בסוף שנות ה- 70 באזור הקריות וחיפה התמעטו מאוד השטחים לבנייה פרטית והחל תהליך מואץ של בנייה רוויה והתפתחות אורבאנית, בנוסף למצב הכלכלי (אינפלציה גואה) אשר הרחיק אף יותר את החלום לבית פרטי מזוגות צעירים.

היוזמה התגבשה והחברים ערכו כנס גיבוש משפחתי ביום שבת שבו הציגו את הרעיון שלומי גפן ועמוס כרמלי (ז"ל).

הקבוצה הגרעינית פנתה למשרד השיכון במטרה להקים את היישוב ביער קריית אתא יער חורבי.

בשנת 1982 סגן שר הביטחון מרדכי ציפורי נפגש עם שלומי גפן והודיע לו שהתוכנית לא אושרה. החלופה שהוצעה היא להצטרף למצפה "עדי" שהייתה חלק מתוכנית רחבת היקף להקמת יישובים יהודיים בגליל ,החלופה לא התקבלה מסיבות שונות.

סגן השר הציע חלופה גבעה ליד היישוב "חילף", אשר בהתחלה לא התקבלה; הגבעה הייתה עזובה ושוממת ומכוסה בעיקר צמחיה קוצנית נמוכה, למקום הוביל כביש עפר ודרכי הגישה היו מרוחקות מחיפה והקריות. המקום לא היה מאוכלס ואף נקרא ע"י הבדואים באזור "גבעת הרוחות".

לבסוף הוחלט לקבל את האלטרנטיבה המוצעת ואורגן כנס למשפחות המעוניינות בשנת 1982 בבית נגלר בקרית חיים. ההיענות הייתה גבוהה מאוד.

הצוות הגרעיני התחלק לוועדות והמעוניינים היו צריכים לשלם דמי הרשמה בסך 1,000 שקלים בכדי להוכיח רצינות ולהתקבל ע"י וועדת הקבלה.

לאחר קבלת האישור להקמת היישוב מועדת השרים לענייני התיישבות (בראשות שר השיכון דאז דוד לוי), הוכנה תכנית המתאר של היישוב.

מתן האישור שימש מנוף לקליטת מספר רב של משפחות.

המשפחות המקימות ארגנו ימי גיבוש בשבתות בטיולים באזור ובילו יחד את החגים.

השם שנבחר ע"י ועדת השרים "פי-נר" על שם לודביג פיינר, מיוזמי תנועת ההתיישבות בארץ. לאחר מכן שונה השם ע"י התושבים ל "נופית" בגלל הנוף המרהיב, השם הוצע ע"י רותי כרמלי.

המגרשים לבניה נבחרו ע"י התושבים בהגרלה מקדמית. כל משפחה יכלה לבחור מגרש בהתאם לסדר שזכתה בהגרלה.

בקיץ 1984 החלו העבודות בישוב עם ביצוע פריצות הדרכים העתידים לשמש ככבישים ורחובות. מיד לאחר מכן הוחל בבצוע משק התשתיות התת קרקעיות אשר הסתיימו בקיץ 1985.

היישוב התנהל בצורה של אגודה שיתופית. עלות הבתים כללה בנוסף לעלות הבניה גם פיתוח היישוב , תשתיות ומבני ציבור.

שמות הרחובות נקבעו לפי ההרים שאליהם הרחובות צופים או מיקומם ביישוב: כרמל צופה להר כרמל , רחוב פסגה מאחר והוא על ראש הגבעה וכיו"ב.

בחודש אפריל 1986 הוחל בבניית בתי המגורים. הבניה בוצעה בצורה מרוכזת , עבור כל המשפחות ע"י שתי חברות בנייה גדולות כאשר אכלוס הבתים היה בשנת 1987. הבית הראשון היה של משפחת רון - חנה ואיתמר.

תודה לשלומי גפן על הראיון עם ילדי כיתה ו' מחזור כ"ז תשע"ה במסגרת פרויקט תרומה לישוב.